החלטה בתיק מ"ת 36917-08-13 - פסקדין

            האישום והמחלוקת

1. לפני בקשה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים הפליליים נגדם. החלטה זו עוסקת בשאלת קיומן של ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיבים - קשירת קשר ושוד בנסיבות מחמירות. נגד המשיב 1 ישנו אישום נוסף בגין שיבוש מהלכי משפט בניסיון להעביר פתק אודות החקירה למשיב 2, בכוס שהכילה ממתקים וסיגריות.  
2. על פי האישום העיקרי, המשיבים, עם שניים אחרים שזהותם אינה ידועה, קשרו קשר לשדוד שליח פיצה. הקושרים התקשרו מהטלפון של המשיב 1 על מנת להזמין את הפיצה מהפיצרייה. השליח, קטין אשר היה בדרכו למקום, התקשר למשיב 1 בטלפון וביקש הוראות כיצד להגיע למקום. המשיב 1 הסביר לו שעליו להגיע לכניסה האחרונה בבניין.
3. נטען כי המתלונן הגיע עם הקטנוע ונכנס לבניין נושא מגש פיצה, על מותניו פאוץ' עם כסף ובידו מכשיר הטלפון שלו. עם כניסת השליח לחדר המדרגות בבניין, התנפלו עליו הקושרים ותקפו אותו. אחד חנק אותו והפילו לרצפה, אחר אמר לו "תוציא את הפאוץ'", אחד מהם לקח ממנו את מכשיר הטלפון הנייד, ואחד דרך על פניו. המתלונן תחת איום זה מסר להם את הפאוץ' בו היו כ- 700 ש"ח. הם נטלו את הפאוץ', הפיצות והטלפון הנייד ונמלטו מהמקום.
4. המדינה מבססת את ראיותיה לכאורה על עדות המתלונן, זיהויו את המשיב 1 ב מסדר זיהוי חי, הודאה של משיב  2, עדות השוטר שתפס את הפתק שבאישום השני, זוג מכנסיים שנתפסו בדירתם של המשיבים אשר תואמות מכנסיים שלבש אחד הקושרים, על פי מצלמות אבטחה. הטלפון הנייד של המשיב 1, אשר המדינה סבורה כי ניתן להוכיח קשר שלה למעשה השוד. כן ציין התובע כי המשיבים שותקים בחלק מחקירותיהם.
5. למרות תיאור חזק זה, טוענים הסנגורים כי בבחינת הדברים לפרטיהם מתברר שאין ראיות לכאורה, או, לכל היותר, יש ראיות מוחלשות ומכורסמות המחייבות העדפה של חלופת מעצר. לפיכך, אין מנוס מבחינת טענות הסנגורים ביחס לכל ראיה וראיה, ורק לאחר מכן בחינת הדברים בהצטברותם, לבחון אם הראיות עומדות במבחן של הלכת זאדה.

גרסת המתלונן

6. סיפור המעשה נלמד מ תיאור המתלונן, לפי סיפור זה הוכן כתב האישום.
7. טענת הסנגורים היא שיש תמיהות משמעותיות בגרסה זו, שיש ליתן להם משקל כבר בשלב זה של המעצר. הסנגורים מצביעים על סתירות לכאורה בעדותו של המתלונן. פעם הוא אומר שראה ארבעה שודדים, אחר כך אומר ששניים תקפו אותו. פעם אומר שיכול לזהות שניים מהם, אך במקומות אחרים אומר שהיה חשוך בתוך חדר המדרגות ולא ראה מי התוקף מה גם שתקפו אותו מאחור, ועוד סתירות ממין זה.
8. שגה התובע שטען שאין בית המשפט נדרש לשאלת הסתירות, התמיהות והמהימנות לכאורה בשלב זה. ההלכה היא כי במקרים מובהקים מאוד, בהם יש סתירות קיצוניות ובולטות, או תמיהות חדות וברורות, יש בדבר כדי להפחית מערך הראיות לכאורה, ולעיתים אף לאיין. אולם, במה דברים אמורים? בסתירות שהן באמת מובהקות וחד משמעיות, או תמיהות שהן בבחינת קושיה הנוגעת ללבם של דברים. כאן, בקריאת הודעות המתלונן (והוא נתן מספר הודעות) הדברים נקראים ברצף ומשתלבים היטב. הסתירות שמציגים הסנגורים, נראות לכאורה, רובן, כסתירות מדומות. שכן הסנגורים מקשים משלבים שונים של האירוע זה על זה. כך, לדוגמא, אכן המתלונן לא ראה מי מולו בעת שהיה נעל על פניו והיה חושך. אולם, הוא מתאר בבירור, שראה אנשים בחוץ, על פניהם חלף כאשר נכנס לחדר המדרגות ואז הותקף מאחור. התיאור שלו הוא של אותם אנשים שהוא חלף על פניהם, לרבות המשיב 1 אותו זיהה במסדר זיהוי חי, ואשר אותו הוא ראה מדבר בטלפון, לפני האלימות. אכן, פעם אומר שהיו ארבעה בחוץ ושניים בפנים ובמקום אחד אומר שהיו ארבעה בחוץ ושניים נכנסו פנימה, אך אלה בדיוק סוג השאלות הראויות לחקירה נגדית, ולא לטיעון בעניין מעצר. על סתירות מסוג זה אכן חלה ההלכה שאין בודקים הדברים בשלב המעצר.  
9. נמצא, שהסנגורים אולי יצליחו לדלות כמה שאלות יפות לחקירה נגדית, אך הסתירות והתמיהות אינן דרמטיות, ובהחלט נופלות לתחום בו אין מכריעין בשלב המעצר, ו הדבר יישאר לתיק העיקרי.

מסדר זיהוי חי למשיב 1

10. הטענה העיקרית, ולמעשה היחידה, נגד מסדר הזיהוי היה בכך שהמתלונן אינו אמין. מכיוון שעניין זה צריך להיבחן בתיק העיקרי, אין בטענה זו ממש.
11. כן עלתה טענה כי דברי המתלונן לפיהם, לאחר הזיהוי, ולאחר שעורכת המסדר ביקשה מהמשיב 1 לומר את שמו, זיהה המתלונן את קולו של המשיב 1 כמי שדיבר עמו בטלפון. אכן, זיהוי כזה, לאחר זיהוי חזותי, משמיעת שתי מילים, אינו בעל משקל רב מאוד. אולם, יש לדחות  הטענה כי עצם האמירה אודות זיהוי הקול מופרכת ומלמדת על חוסר מהימנות. ייתכן בהחלט שהמתלונן זיהה הקול. כאמור, בסיטואציה מוטה בעליל, לאחר זיהוי חזותי, אין לדבר משקל רב, אך הדבר בוודאי לא פוגם במהימנות. אם המתלונן יימצא מהימן בעניין זה, הרי שמדובר בעוד חיזוק קל משקל לראיות נגד המשיב 1.
12. טענה נוספת נגעה להסבר לזיהוי, כאשר המתלונן לא ראה את כל הפנים בעת האירוע. המתלונן הסביר איזה חלקים בפנים נחרתו בזיכרונו ולמה, ודי בכך לצורך שלב זה.

הודיית המשיב 2 בשיחה עם ראש צוות תשאול

13.  מזכרו של ראש צוות התשאול, זאבי, מדבר בעד עצמו. לדבריו, הביא את המשיב 2 לחדר החקירות והזהיר אותו שהוא חשוד בשוד. לאחר מכן אמר למשיב 2 שאין טעם להכחיש וכי הם יודעים הכול אודותיו ואודות המשיב 1. המשיב 2 ביקש לחשוב ולקח סיגריה. אחר כך הביע נכונות להודות אך לספר את חלקו שלו בלבד. הוא סיפר על החברים הרעבים, הזמנת הפיצה, הרעיון לשדוד, הוא מתאר את המקום, את השיטה ואת הפאוץ' באופן התואם היטב את דברי המתלונן.
14. טענה אחת של הסנגור היא כי מכלול הדברים שנרשם על ידי ראש הצוות פשוט אינו נכון, והמשיב כלל לא הודה, אלא אמר בסרקזם "כן אני עשיתי תרשמו מה שאתם רוצים". ואז נרשם כאילו הוא הודה. גרסה זו, הנשמעת מפיו של הסנגור, לא עלתה בהודעות המשיב 2, ואפילו הייתה עולה, לא הייתה נבדקת עתה. מדובר בטענה עובדתית שהשוטר משקר. טענה סתמית, שאינה גורעת מהראיות לכאורה, ולא הבנתי למה הסנגור טרח בכלל להעלות גרסה חדשה שאינה נתמכת בדבר.
15. טענתו האחרת של הסנגור הרבה יותר מטרידה. המדובר באמרה שלא תועדה כראוי, במובן זה שהיא לא הוקלטה. על פני הדברים, לא נאמר למשיב 2 כי זכותו להיוועץ בסנגור לפני שיאמר דבר. ודוק, אין מדובר באמירה פתאומית של חשוד, מיד עם מעצרו, או תוך כדי נסיעה, כאשר לא היה סיפק לא להזהיר ולא לדאוג לתיעוד חזותי. מדובר במי שהוכנס במודע לחדר החקירות, וראש צוות התשאול בכבודו ובעצמו מנסה לשכנע אותו להודות. מדובר בהודיה שהיא לכאורה משכנעת מאוד מתוכה, אך התהליך לא תועד, והחשוד לא הוזהר.